מגילת איכה
במדרש איכא (פר' א' א') אמרו "ואימתי נאמרה מגילת קינות, רבי יהודה אומר בימי יהויקים נאמרה אמר לו רבי נחמיה וכי בוכין על המת עד שלא ימות, אלא אימתי נאמרה אחר חורבן הבית". ויש לבאר במה פליגי ר"י ור"נ ומה ישיב רבי יהודה לשאלת רבי נחמיה "וכי בוכין על המת עד שלא ימות". והנה לעיל במדרש איכא שם איתא "רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר אין לשון איכה אלא לשון תוכחה וכו' ורבי נחמיה אומר אין לשון איכה אלא קינה" וז"ב שלכו"ע כל מהותה של מגילת איכה היא קינה הן בתוכנה והן בסגנונה הנה כן נקראת המגילה [ב"ב י"ד ע"ב][1] [ושם ט"ו ע"א][2] "קינות". וכן איתא במו"ק [כ"ו ע"א] אף שהסוגיא שם אליבא דרבי יהודה "אמרו ליה ליהויקים כתב ירמיה ספר קינות, ומקרא מלא הוא [בדבהי"ב ל"ה כ"ה] "והנם כתובים על הקינות".
וצ"ל דרבי יהודה דאמר "אין לשון איכה אלא לשון תוכחה" נמי ס"ל שמגילת איכה היא קינה מ"מ נאמרה מתחילה לתכלית של תוכחה[3] למנוע את החורבן. ורבי יהודה לשיטתו שהמגילה נאמרה בימי יהויקים והוא האמור בירמיה [ל"ו] "קח לך מגילת ספר וכתבת אליה את כל הדברים" וגו' אולי ישמעו בית יהודה את כל הרעה אשר אנכי חושב לעשות להם למען ישובו איש מדרכו הרעה וסלחתי לעונם לחטאתם" וס"ל דאדרבא התוכחה נאמרה בסגנון קינה כאילו הדבר כבר עשוי שבזה התוכחה נשמעת יותר וכמו שאמרו לעם ישראל הנה כבר נכתבה הקינה שיקוננו בה על החורבן והגלות.
ולכאורה לפי"ז שאלת רבי נחמיה "וכי בוכין על המת עד שלא ימות" אינה קשה כלל אליבא דרבי יהודה שאילו המגילה הייתה נאמרת לצורך ולתכלית קינה יש אמנם לטעון וכי בוכין על המת עד שלא ימות אך אי הוי תוכחה רק שנאמרת בלשון קינה הרי אדרבא נאמרה כדי שלא יצטרכו לקונן בה אלא ישובו בתשובה ואף ירמיהו לא קונן בה אלא הוכיח בה. וצע"ק א"כ מה מקשה ליה רבי נחמיה לרבי יהודה (אמר לו רבי נחמיה וכי בוכין וכו').
ונראה שקושיית רבי נחמיה הוא מהאמור בירמיהו ל"ו בסוף הפרק "ויהי דבר ה' אל ירמיהו אחרי שרף המלך את המגלה ואת הדברים אשר כתב ברוך מפי ירמיהו לאמר שוב קח לך מגלה אחרת וכתב עליה את כל הדברים הראשונים אשר היו על המגלה הראשונה אשר שרף יהויקים מלך יהודה ועל יהויקים מלך יהודה תאמר כה אמר ה' אתה שרפת את המגלה הזאת לאמר מדוע כתבת עליה לאמר בא יבוא מלך בבל והשחית את הארץ הזאת והשבית ממנה אדם ובהמה לכן כה אמר ה' על יהויקים מלך יהודה וגו' ופקדתי עליו ועל זרעו ועל עבדיו את עונם והבאתי עליהם ועל יושבי ירושלים ועל איש יהודה את כל הרעה אשר דברתי אליהם ולא שמעו וירמיהו לקח מגלה אחרת ויתנה אל ברוך בן נריהו הסופר ויכתוב עליה מפי ירמיהו את כל דברי הספר אשר שרף יהויקים מלך יהודה באש ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה" ע"כ.
והנה צ"ב למה הוצרך לנבואה וציווי נוספים לכתוב המגילה מחדש וכי בגלל ששרפה יהויקים בטלה מדין כתבי הקודש ולכאורה היה יכול לכתוב שנית מעצמו.
אלא צ"ל דמתחילה נכתבה המגילה כתוכחה לשעתה "אולי ישמעו בית יהודה את כל הרעה אשר אנכי חושב לעשות להם למען ישובו" ולא נקבעה עדין להיות בגדר נבואה שנצטרכה לדורות שאילו היו שבים לא היה חורבן וא"כ המגילה לא הייתה עדין בכלל כתבי הקודש רק אח"כ ששרפה יהויקים וגזר הקב"ה "והבאתי עליהם ועל יושבי ירושלים ואל איש יהודה את כל הרעה אשר דברתי אליהם ולא שמעו"[4] אז נקבעה כקינה לדורות ונכתבה ונכללה בכתבי הקודש שידעו על מה חרב הבית וישובו בתשובה וא"ש לפי"ז שהוצרך ירמיהו לצווי ונבואה מחודשת לזה.[5]
ולפי"ז תובן שאלת רבי נחמיה "וכי בוכין על המת עד שלא ימות" שהן אמת שס"ל לרבי יהודה שקינת איכה נכתבה תחילה לתוכחה אך נכתבה שוב אחר שנשרפה ע"י יהויקים כשנגזירה גזירת החורבן ולא לצורך תוכחה בשעתה אלא תוכחה לדורות ועל מגילה זו השנית הקשה רבי נחמיה "וכי בוכין על המת עד שלא ימות" ושוב צריכים אנו לבאר מה תהא תשובת רבי יהודה לשאלה זו. 6]
ובפירוש "יפה ענף" כתב שקינה זו שנאמרה לדעת רבי יהודה בימי יהויקים נאמרה כקינה של הקב"ה על ישראל וממילא לא קשה כלל "וכי בוכין על המת וכו' שכבר אמרו בירושלמי דמו"ק (פ"ג ה"ה) שהתאבל הקב"ה על עולמו שבעה ימים קודם המבול והקשו שם "ומתאבלים קודם שימות המת אלא בשר ודם שאינו יודע מה עתיד להיות אינו מתאבל עד שימות המת אבל הקב"ה שהוא יודע מה עתיד להיות שימר על עולמו תחילה". וכבר הביאו התוס' במו"ק דף כ"א (ד"ה דאי) דברי הירושלמי וכ' שאף דוד התאבל על בנו קודם שמת "ושמא הואיל והנביא אמר לו מות ימות הרי הוא כמת ואע"פ שהתפלל עליו שיחיה".
ולכאורה י"ל שבזה פליגי רבי נחמיה ורבי יהודה אי לדינה בכיה ואבילות סגי בידיעה ברורה על המיתה והחורבן (ובתנאי שכבר נגזרה הגזירה) או שלא שייך דיני אבילות אלא כשיש את הרעה בפועל ואפשר שבזה פליגי בירושלמי דמו"ק אי שבעת ימים שהמתין הקב"ה למבול היה משום אבילות מתושלח שכבר מת או משום חורבן העולם בעתיד. ואפשר שזהו שכ' התוס' במו"ק בלשון ספק "ושמא הואיל והנביא אמר לו מות ימות הרי הוא כמת".
[ובדומה לזה מציינו לעניין שירה על נס שהובא בשם הגר"ח זצ"ל שמי שהיה לו ביטחון גמור בה' שבודאי יעשה לו נס עדין אינו יכול לומר שירה והביא ע"ז את הפסוק "ואני בחסדך בטחתי יגל ליבי בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי" פירוש כשיש לי ביטחון גמור בחסדך אז יגל ליבי בישועתך אבל אשירה לה' רק כי גמל עלי כאשר נעשה הנס בפועל. והא דמבואר במלחמת יהושפט על בני עמון (דבה"י פרק כ') שכאשר בישר להם הנביא שיראו ישעות ה' מיד אמרו שירה "הודו לה' כי לעולם חסדו" (ועיין במכילתא בפרשת בשלח שמונה שירה זו בין עשר שירות) אמר הגרי"ז דדברי הגר"ח אינם אלא שאין אומרים שירה מכוח מדת הביטחון אך כשהובטח נס ע"י נביא שפיר יכולים לומר שירה אף קודם הנס. אמנם בספר עמק ברכה בעניין (הלל על נס) הביא בשם מרן הגרי"ז שגם כשיודעים ע"פ נביא אין אומרים שירה קודם הטובה ממש שהשירה היא על הטובה. ועיי"ש מה שכ' על שירת יהושפט].
והדרן לעניינינו הנה מדברי הגמ' במו"ק [כ"ו ע"א] נראה לכאורה שאין להתאבל על העתיד לבא דאמרו שם "ס"ת שנשרף חייב לקרוע מנלן וכו' אמרו ליה ליהויקים כתב ירמיה ספר קינות אמרו להו מה כתיב בה אמר איכה ישבה בדד וכו' מיד קדר כל האזכרות שבה ושרפן באש והיינו דכתיב "ולא פחדו ולא קרעו את בגדיהם" מכלל דבעו למיקרע, אמר ליה רב פפא לאביי אימר משום שמועות הרעות, א"ל שמועות רעות בההיא שעתא מי הוו, ע"כ דברי הגמ'. ואי נימא כדברי היפה ענף דמגילת איכה שנאמרה כבר אז בסגנון קינה שייכא לדברי התוס' דמו"ק שהנביא אמר לדוד מות ימות הרי הוא כמת ושייך להתאבל ולבכות על כך, א"כ הדרא קושיית ר"פ לדוכתיה דא"כ שפיר שייך גם קריעה על שמועות רעות.[7] [ועיי"ש שם בריטב"א].
והנה בהגהות היעב"ץ העיר בגמ' דמו"ק שם מקריעת יאשיהו המלך (במלכים ב' כ"ב י"א שפרשו חז"ל שמצאו ספר תורה נגלל בפרשת התוכחות "יולך ה' אותך ואת מלכך" וגו') דמבואר לכאורה ששייך לקרוע על שמועות רעות של העתיד כשידוע כן ע"פ נבואה. וכן השפת אמת שם כ' וז"ל אמר ליה שמועות רעות בההיא שעתא מי הוו קשה לי מהא שמציינו במלכים (כ"א) באחאב כשבא אליו אליהו והגיד לו שייענש וקרע בגדיו ע"ש משמע דחייב לקרוע בשעת הנבואה דהוי כבשורות רעות" עכ"ל.
ונראה בזה דאמנם שפיר שייך להתאבל קודם שימות כשיודע כן ע"פ נביא וכדברי התוס' והירושלמי. וכן שפיר שייך לקרוע אשמועות רעות כה"ג אך חלוק הדין בין נבואה האומרת שכבר נגזירה הגזירה לנבואה לתכלית תשובה כשעדין לא נגזירה הגזירה. והנה כאמור כשכתב ירמיהו מגילת איכה בראשונה עדין לא נגזירה הגזירה ואדרבה כל כתיבת המגילה הייתה לתכלית זו שישובו בתשובה ולא יחרב הבית כאמור בירמיה [ל"ו] אולי ישמעו בית יהודה את כל הרעה אשר אני חושב לעשות להם למען ישובו איש מדרכו הרעה וסלחתי לעוונם וחטאתם". וכמו שהובא לעיל ממדרש איכה שם רבי יהודה אומר אין לשון איכה אלא לשון תוכחה ולפי"ז לא דמי לנבואה זו לדברי נתן הנביא שמות ימות הילד וכן יש ליישב הא דאחאב שבאמת קרע על שמועות רעות משום שנגזירה עליו הגזירה על פי נביא וכדברי התוס' דמו"ק הנ"ל, רק שע"י תשובתו נדחה חלק מהגזירה עיי"ש במלבים [כ"א פסוק כ"ט] וברש"י שם (וכדברי הטו"א המפורסמים גבי חזקיה דמלך כציבור) משא"כ בנבואת ירמיה במגילת איכה שנאמרה לתוכחה ועדין היו הדברים בגדר מחשבה כמו שנאמר לירמיה "אשר אנכי חושב לעשות" ולכן לא שייכא קריעה על שמועות רעות ובזה תתישב קריעת יאשיהו המלך ודו"ק.
אמנם כ"ז על הכתיבה הראשונה שהיא הייתה לתכלית תוכחה לשעתה "ועדיין לא היו רעות לקריע עליהם ועדין לא ניתנו הקינות לקונן בהם אולם הכתיבה השנייה היא קינה לדורות ועל כתיבה זו שאל רבי נחמיה "וכי בוכין על המת עד שלא ימות" וע"ז שפיר י"ל כדברי היפה ענף שכיון שכתיבה זו הייתה אחר שנגזירה הגזירה כבר אפשר לבכות ולהתאבל על החורבן וכדברי הירושלמי על שבעת ימים שקדמו למבול ודו"ק. ועיין ביערות דבש (ח"א דרוש י"ג).
[1] "סידרן של כתובים רות וספר תהילים ואיוב ומשלי קהלת שיר השירים וקינות דניאל ומגילת אסתר עזרא ודברי הימים"
[2] "ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות"
[3] וכמו שמפרש הנתיבת בספרו על איכה "פלגי מים" בהקדמתו "שבכל מקום שמזכיר הצרה מזכיר ג"כ החטא שהיא הסיבה שהביאה הצרה הזאת למען נשוב אל ה' בכל לבבינו" יעויי"ש.
[4] סדר עולם ספכ"ד "בשנת ארבעה ליהויקים נתחתם גזר דינן של ישראל לגלות ועל ירושלים לשתות את כוס יין החמה" ונראה שאחר שקרע המגילה נגזרכן וכן הוא ברש"י ירמיה (כ"ה א') בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה- שנה שנחתם גזר דינם שיגלו ושישתו כוס החמה כמו שאמור בעניין קח את הכוס וגו' וקודם גזר דין אמר לנביא להוכיחם אולי ישובו ולא יתחתם גזר דינם.
[5] ואמנם בגמ' דמו"ק כ"ו ע"א למדו מכאן שצריך לקרוע על ספר תורה שנשרף ולדברינו המגילה ששרף יהויקים לא הייתה כתבי הקודש אך י"ל שלמדו כן בק"ו או שי"ל שאף שאמנם הייתה זו נבואה לשעתה מ"מ כתבוה כצורה וכדמות כתבי הקודש שהרי למדו מן הפסוק האמור שם "על הספר ובדיו" דיני כתיבת כתבי הקודש ואפשר לפרש בזה קראי דירמיה (ל"ו י"ז –י"ח ) "ואת ברוך שאלו לאמר הגד נא לנו איך כתבת את כל הדברים האלה מפיו ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כתב על הספר בדיו" וצ"ב מה חשוב היה להם לדעת איך כתב (עיי"ש במפרשים) ונראה שרצו לידע אם נכתבו הדברים כדין כתבי הקודש וא"כ זו נבואה לדורות והחורבן בא יבוא והשיב להם שבאמת נכתב בצביון של כתבי הקודש ליראם ולבהלם.
[6] ודע שלדעת רבי יהודה שאין איכה אלא לשון תוכחה גם מגילת איכה השנית שנכתבה כקינה על החורבן כוללת המגילה תוכחה לדורות שהרי ידיעת חטאי החורבן הם המבוא לתשובה ולגאולה שלימה בב"א.
[7] ובפשוטו של מקרא משמע שעל השמועות היו צריכים לקרוע "ולא פחדו ולא קרעו את בגדיהם המלך וכל צביון השומעים את כל הדברים האלה.
No comments:
Post a Comment